שיפוע הפחד

 איך תמר האמיצה איבדה את עשתונותיה בשביל בוצי ברמת הגולן, מה גרם לה להיחלץ מהצרה ואיזה שיעור היא למדה לעתיד

כל חובב שטח מכיר את הפחד שאוחז בו כאשר הוא נמצא בשיפוע צד. הדילמה הגדולה האם יחלץ מהשיפוע בשלום, או שאולי הנה הג'יפ מתהפך ויום הכיף נעשה יום סיוט. התזכורת על הפחד המשתק את הנהג בזמן נסיעה בשיפוע צד הגיעה אלי בזמן שפגשתי בבית קפה על שפת הים את תמר.

למרות שהיא מתקרבת לעשור החמישי של חייה תמר נראית חטובה כמו נערה בת 18 – זכר לימים בהם הייתה ספורטאית מצטיינת ומועמדת לייצג את ישראל באולימפיאדה. תמר,קצוצת השיער, תמיד אהבה אקשן ולא הסתפקה בתפקידים המסורתיים שיועדו לאישה. אין כמעט ספורט אתגרי בו לא התנסתה, אין כמעט חוויה מרתקת אותה לא חוותה. תמר ידועה באהבתה לטיולי ג'יפים והיא חרשה את הארץ לאורכה ולרחבה וגם התנסתה בנסיעות אתגריות רבות בחו"ל. לכן הופתעתי כשפגשתי בה ובעינה מבט מפוחד משהו.

תמר תמיד החשיבה את ידיעותיי בתחום השטח ולמדה ממני לא מעט 'טריקים' קטנים שמשפרים מאוד את רמת הנהיגה בשטח. אבל הפעם זה היה שונה. מיד לאחר ברכת השלום, ועוד לפני שהספקתי ליהנות מריח הבושם המשכר שלה, היא פרצה בשטף דיבור על קורותיה ביום הקודם – בו נחלצה בעור שיניה מהתהפכות. תמר סיפרה שהיא החליטה לנצל את ימי הגשמים לנסיעת שטח ברמת הגולן, השילוב של מים זורמים ובוץ קסם לה מאוד. השביל הבוצי בו נסעה, הגיע לשלולית ארוכה, והיא העדיפה לעלות בשיפוע קל על גבעה בימין הדרך במקום לחצות את השלולית. מכאן היא זוכרת אובדן עשתונות, החלקה ללא שליטה כלפי השלולית ותחושה עמוקה שהנה עוד רגע הג'יפ מתהפך.

images (1)

נדיר מאוד לפגוש את תמר במצב של אובדן עשתונות. חיכיתי בסבלנות שתסיים את סיפורה, לגמנו כוס קפה נוסף, הבטנו על הים שהפתיע כמה שהיה חלק ביום חורפי ואז ניסיתי להבין מה באמת קרה?

לאט לאט התחלתי להבין את שהתרחש. מכיוון שמרבית נסיעותיה הן על כביש תמר העדיפה צמיגי כביש לג'יפ שלה –הבוץ החלקלק גרם לחריצי הצמיגים להיסתם בקלות, ולירידה מהותית באחיזה. השביל בו נסעה הוליך לתוך שלולית ענקית, ותמר שהעדיפה לא להיכנס אליה, נדחקה לגבעה שלימין הדרך מה שהוביל לשיפוע צד. למרות ניסיונה הרב בנסיעת שטח היא לא העריכה כשורה את השיפוע ועד כמה הוא יסכן אותה ועוד פחות העריכה את אובן האחיזה בקרקע הבוצית. איך שהג'יפ עלה על הגבעה הוא החל להחליק מטה, הפניית ההגה כלפי מעלה רק החמירה את הבעיה ולמזלה הקרקע הבוצית עזרה לה והיא החליקה ללא שליטה לשלולית הגדולה, להפתעתה ברגע שנכנסה לשלולית המצב שיחק לטובתה האחיזה חזרה והיא צלחה את המשוכה בקלות יחסית.

אחרי שהבנו מה התרחשה תמר תלתה בי עיניים שואלות, נו מה לא היה בסדר, מה צריך לעשות שזה לא יקרה בשנית. לא אלאה אתכם בהסבר המפורט, אציין רק שלושה דברים שהיו מקטינים את הסיכון. ראשית תמר לא בדקה מראש את שיפוע הצד ולא נתנה את הדעת האם היא מסוגלת לעבור אותו בשלום. שנית כאשר הג'יפ החל להחליק צריך היה להפנות את ההגה לכיוון המורד (כלפי מטה) כדי להקטין את שיפוע הצד ולא לנסות למנוע את ההחלקה כלפי מטה בהפניית ההגה כלפי מעלה. שלישית (לרוב) בנסיעה בשביל כבוש, השביל שמתחת לשלולית הוא בעל אחיזה טובה (זו הסיבה שהמים לא מחלחלים), ולכן הנסיעה על השביל הייתה מונעת את הצרה.

לאחר ההסבר המפורט הזמנתי את תמר להצטרף כמדריכה למועדון הנשים שלנו, הסברתי לה שבתור מדריכה היא תבין הרבה יותר לעומק את משמעות הנסיעה בשטח והכי חשוב היא תוכל להנחיל מניסיונה הרב לנשים נוספות שעושות בהיסוס את צעדיהן הראשונים בשטח.

לטיפול מהיר ומסור – הזמן טיפול 
או
התקשר אלינו – 09-952-3536

השאר תגובה